"בין הרים צחיחים, בארץ שכוחה ונטולת חיים, חי אדם אחד.
לא איש חשוב במיוחד, לא בעל תארים או סמכויות.
הוא היה רועה צאן פשוט.
והרועה הזה, יום אחר יום, שנה אחר שנה, עשה מעשה נפלא.
הוא שתל עצים.
לא כדי לקבל תשואות. לא כי מישהו דרש זאת או ציפה ממנו.
כי אותו אדם האמין שהאדמה יכולה להשתנות.
והשינוי יתחיל ממנו.
עשרות שנים עברו.
וההר שהיה צחיח – הפך ליער.
הצחיחות – הפכה למעיין חיים.
הבדידות – הפכה למרחב עבור קהילה שלמה".
'האיש ששתל עצים' מספר את סיפור חייו של אלאזר בופייה. רועה צאן צרפתי, המביא מרפא לחולי ולצחיחות של מדינתו בין שתי מלחמות העולם, באמצעות שתילת עצים. הודות לו, חבל ארץ שומם יוער מחדש ושב לחיות ולשגשג. הסיפור הוא משל על עוצמת יכולתו של אדם אחד מופלא ונחוש, לשנות מציאות. הסיפור הזה, של ה'איש ששתל עצים', הוא לא רק משל – הוא מראה. הוא מזכיר לנו שכל שינוי עמוק באמת, מתחיל בצעד אחד. צעד אחד שממשיך בנחישות, בהתמדה ובאמונה, בעזרת בחירות יומיומית שלא תמיד רואים את פירותיהן בטווח הקצר.
אבל הבחירות הללו מצמיחות שורשים.
הסיפור הזה מתחבר למציאות ימינו. בתוך תקופה קשה ומורכבת שאנחנו חווים כעם וכאומה, אני מאמין שאנחנו נדרשים להסתכל קודם כל פנימה. הנטייה הטבעית של רובנו היא להסתכל דווקא החוצה – מהיכן יגיע השינוי? מי המנהיג שיוביל אותנו? מי ייצור מציאות אחרת?
דווקא בתקופה כזו, כאשר מסביב ישנה תחושה של אי ודאות, של חוסר בהירות ואובדן דרך – יש יותר מקום וצורך באנשים מהסוג של אלאזר בופייה.
אנשים ששותלים עצים.
בלא מעט הרצאות, שיחות, פודקאסטים ופורומים שבהם השתתפתי בשנים האחרונות, נשאלתי: "מהי מנהיגות בעינייך?" סגנון המנהיגות של אלאזר בופייה הוא האידיאלי בעיניי. מנהיגות אמיתית עבורי היא הבחירה לשתול עצים מתוך ידיעה שלא בהכרח תזכה לשבת בצילם. דווקא בתוך תקופה שמקדשת הישגים מהירים, תשואות מיידיות ותוצאות חד-משמעיות, 'האיש ששתל עצים' מלמד אותנו שמנהיגות אמיתית לא נמדדת בכמות הרעש שאתה עושה, אלא בכמות השקט הפנימי, הנכונות האמיתית והנחישות האמיצה שיש לך כדי להמשיך בשינוי שאתה רוצה לייצר, גם כשהדרך ארוכה וקשה.
בשנת 2014 השתחררתי לאחר שירות צבאי של שש שנים ובחרתי חינוך. הייתה בי אמונה פנימית שהזירה החינוכית זה המקום לעשות בו את המעשה המקביל לאלאזר בופייה. לשתול עצים שלא בהכרח אשב בצילם. עם השנים הבנתי שיש מרכיב מהותי שמחזיק את כל התפיסה הזו יחד, זו ההבנה שאנחנו לא כאן כדי לקצור.
אנחנו כאן כדי לזרוע.
מנהיג אמיתי עבורי, כמו ה'איש ששתל עצים', לא בונה לעצמו מעמד, במה וכבוד. מנהיג אמיתי יוצר אדמה. הוא לא מנסה להדליק מדורה, הוא מצית ניצוץ שיישאר עוד הרבה זמן לאחר אותה פעולה.
הוא מבין שאין קיצורי דרך. ושינוי לא נולד מצעקה, אלא מעשייה.
וכאן מגיע המקום שלך.
אלו עצים אתה רוצה לשתול?
מה הן הבחירות הקטנות שלך שיובילו למציאות שאתה שואף אליה?
כי בסוף, המנהיגות האמיתית נבחנת בשאלה – לא מה קיבלנו, אלא מה השארנו אחרינו. ואם כל אחד מאיתנו ישתול היום, אפילו עץ אחד, במעשה, במילה, ביוזמה, נקום יום אחד אל יער שנולד מתוך הנחישות והשקט שלנו.
"לא עליך המלאכה לגמור – ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה."
(מסכת אבות, פרק ב', משנה טז)