האם חן הוא ערך? משהו שיש לחנך אליו? או שזו מין מתנת שמיים. מין אבקת קסם שנשפכה על אנשים מסוימים שזכו לכך.
יכול להיות.
אבל אני חושב שחן הוא ערך. ואם הוא ערך, אז צריך להכיר אותו.
במובן הכי פשוט – חן, או מציאת חן קשורים בפירוש הפשוט של הביטוי הזה. למצוא חן. כלומר להיות במעמד נפש כזה שעוסק כל הזמן בחיפוש האיכויות הטובות שנמצאות אצל הזולת, והחן שיש בו.
כשמדובר במעמד הנפש, אז אפשר לומר: "אתה מוצא חן בעיניי כי אתה מוצא [את] החן בעיניי".
כלומר, השהות במחיצתך נעימה לי, ואני אוהב אותך כי אתה מעביר לי תחושה אמיתית שאתה מחפש בי את הדברים הטובים. את נקודות החן והטוב, ולא את המגרעות שוודאי קיימות בי, אך אלומת האור הנפשית שלך לא מופנית אליהן כלל.
חן זו המעטפת שבה צריך לעטוף את האמת. כדי שדברים יתקבלו על לב השומע, במיוחד אם מדובר על דברים השונים מתפיסת עולמו, יש צורך לעטוף אותם בחן.
אופי הדיבור. סגנונו. עוצמת הקול המופעלת. היכולת להשתמש בחוש הומור, בבדיחה. כל אלו הן נקודות של חן שמעלות את חן הדברים.
לעומתם – זעם קדוש, צעקות, ציניות וזלזול הם נקודות של חוסר חן והן מרחיקות מאוד את אפשרות הקבלה של הדברים. צריך לתת על זה את הדעת. כמה מהדברים שאני אומר, יש בהם חן. נדמה שבשנים האחרונות האמת עטופה בעיקר בסגנון שמרחיק ממנה כל נפש עדינה. וחבל.
עלה בדעתי שאולי זהו הפירוש של חכמים להכרעה ביחס למחלוקת הארוכה שבין בית שמאי לבית הלל.
"אמר רבי אבא אמר שמואל: שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו. יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים הן, והלכה כבית הלל. וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלהים חיים, מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן? מפני שנוחין ועלובין היו ושונין דבריהן ודברי בית שמאי ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן". [ ערובין יג]
אפשר לומר שמכיוון שבית הלל היו נוחין ועלובין והקדימו דברי בית שמאי לדבריהם – אז העמדה שלהם הייתה מדויקת יותר. לא היה ספק שהם הבינו את דברי בית שמאי ואף על פי כן חלקו עליהם.
אך תחילת הגמרא שאומרת שבת קול הכריעה ש"אלו ואלו דברי אלוקים חיים" מזמינה אותנו לפרש אחרת. הסיבה שנקבעה הלכה כבית הלל איננה מחמת שהם היו מדויקים יותר או שדעתם הייתה נכונה יותר. אלא שלדברים שהם אמרו היה חן. הם היו נוחין, ועלובין. וההכרעה היא שלסגנון הזה יש משמעות ומשקל בקביעת ההלכה.
בירושלמי הוסיפו עוד נתון מעורר חן מאין כמותו "מה זכו בית הלל שתיקבע הלכה כדבריהן? אמר ר' יודה בר פזי: שהיו מקדימין דברי בית שמאי לדבריהן. ולא עוד אלא שהיו רואין דברי בית שמאי וחוזרין בהן". הפלא הזה של הודאה בטעות, חזרה בך מן הדברים שנאמרו, אמירה כמו "צדקת ממני", כל אלה מבטאים יכולת מעוררת חן והשתאות, שגורמת לרצות להצטרף אליה.
מבין כל הדברים שחסרים לנו היום, אני מבקש לעורר את תשומת לבנו לחן שאמור לעטוף את האמת. שנזכה.