יש משהו מעורר כבוד בהתמדה. באנשים שיודעים להישאר על המסלול יום אחרי יום גם כשאין תשואות ואין קהל, אלא רק העבודה עצמה.
הֶרְגלים הם לא סתם מעשים שחוזרים על עצמם. כפי שג’יימס קליר כתב בספרו “הרגלים אטומיים”, הרגלים הם המים שיורדים בטפטוף עקבי על סלע קשה והם אלה שבונים את דמותנו לאט מתוך עקביות שקטה. הרגל נכון, יכול לשנות את המסלול שלנו, הוא מסוגל להפוך מַשְבּר להזדמנות וליצוק משמעות גם לפעולות הקטנות ביותר. עם זאת, הרגלים עלולים להפוך לכלא אם נתקע בהם מבלי לשאול מדוע אנחנו ממשיכים. כאן טמונה הנקודה החשובה: התמדה אמורה להיות בחירה מודעת ולא עקביות עיוורת.
צ’ארלס דוהיג מתאר שלושה שלבים בהרגל: רמז, שגרה ותגמול ומדגיש שנוכל לשנות הרגלים רק אם נבין את מנגנון הפעולה. גם אם הרגלים מובילים אותנו לתוצאות 'אוטומטיות', ללא מודעות, הם עלולים למנוע מאיתנו לראות מסלולים אחרים שעשויים להתאים לנו יותר ואפילו להתאים לייעוד האמיתי שלנו.
התמדה אינה מאבק בעצמנו בשגרה תובענית אלא שמירה על מחויבות שמבוססת על בחירה חופשית ועל ערכים שאנו מאמינים בהם. חשוב לזכור כי הדרך שלנו אינה לולאה סגורה, אלא מסע של צמיחה.
התמדה היא אומנות המחברת בין שגרת ההרגלים לבין עומק התודעה.
הרגלים בונים אותנו והערכים מנחים אותנו. רק כאשר שניהם משתלבים בהרמוניה, נוצרת התמדה אמיתית, כזו המאפשרת לא רק להחזיק מעמד, אלא גם לגדול, להתרחב ולפרוץ קירות ותקרות. למשל: במשך תקופה ארוכה הובלתי מיזם שכבר לא הזין אותי, אך המשכתי בו משום שהפכתי אותו לזהות שלי. אמרתי לעצמי: “זו אני, לא מוותרת, מתמידה, מים על סלע.” אבל אחרי לא מעט התמודדויות הבנתי שהתמדה אמורה לחזק אותנו ולא להתיש אותנו.
מהיום, בכל פעם שאני צועדת קדימה, באופן כמעט אוטומטי, אני עוצרת ושואלת: האם אני מתמידה מתוך נאמנות לחזון או מתוך הרגל זהותי שמונע ממני לראות הזדמנויות חדשות? ללא השאלה הזו, התמדה עלולה להפוך לכלוב. אבל מרגע שאני מאפשרת למודעות הזו לפעול, יש לי סיכוי להמשיך באופן נכון.
הרגלים קיימים בכל התרבויות ויש ערך לשימור שלהם, בעזרת ההתמדה. אני, למשל, כבר יותר משמונה עשרה שנים מתרגלת יוגה, עם מורים אהובים מהודו ועם מורים בארץ שמלווים אותי לא רק על המזרן אלא גם בדרך החיים. בלימוד היוגה התרגול היומיומי הוא ההרגל, ארבעה תרגילים בכל יום, כמו בתפילות ביהדות. אבל כדי להמשיך ולהתפתח, ההרגל עצמו צריך להשתנות, להתחדש ולהוסיף רובד או קושי קטן כדי לייצר השפעה מנטלית ותודעתית עמוקה יותר.
זו הדרך שגיליתי גם בהתמדה באופן כללי: הרגלים תומכים בזהות שלנו, רק כשהם גמישים, כשיש בהם פתיחות לצמיחה. זו גם ההתמדה של העם שלנו מאז ומתמיד, היצמדות למסורת שמעניקה תחושת שייכות ועם זאת חשוב להמשיך לשאול, להתיר ספקות, להשתנות. זאת רוחנו
מן הראוי לבחור בדרך שמובילה קדימה, להמשיך לא מתוך עקשנות עיוורת, אלא מתוך חוכמה ואומץ, להניח את מה שכבר לא משרת אותנו. רק כך הדרך תהיה אמיצה, חכמה וחיה באמת.