תמונות קיומיות מכאן ועכשיו: העולם רווי מחלוקות.
לא ניתן עוד להגיד דבר, בכל פלטפורמה, בעל פה ובכתב. כל אמירה שיש בה תוכן ברור מעוררת מחלוקת. המחלוקת פורצת כאש והתנהלותה לרוב מלווה בזריקת טיעון נגדי, לרוב אוטומטי, אם לא רגשי בלבד והוא מלווה במסגוּר היריב כדי להצמיתו עד דק. לרוב, המחלוקת אינה משפיעה על הטבת המציאות. מה שכן, הנחשפים למחלוקת, דמם מתמלא סרוטונין הקשור לתחושת מיאוס ואדרנלין מלווה את הכעס. וכך החמיצות, הכיווץ, הָאֵלֶם או לחילופין הצעקה הופכים לבני־בית בנשמתם של רבים.
התבקשתי: "בחר ערך" משמעותי, שראוי להאיר עליו. ובד בבד, עולה השאלה: מהו 'ערך'? ולשם מה?
'ערך' לפי ניקולס רשר, הוא מושג או אידאה המספק צידוק לבחירת דרכי הערכה ופעולה. ערכים גם עומדים מאחורי ההימנעות מה'אינו ראוי'.
עתה, אפשר לבחור ולהאיר על ערכים רבים וראויים. שמא אכתוב על 'נאמנות'? 'צדק'? 'שלום'? התיישבתי לנסח דברים, אך מייד עלו בי הדי הוויכוח המצמית ש'מעבר לפינה'; שמעתי את הדי הקולות של מצביעי 'העיקולים' והקלקולים, שיחשפו את 'הנחות היסוד' וה'אג'נדות' של 'הפרשנות' המוצעת וכך שוב ושוב…
אבקש לדבר אפוא על מושג 'החיים'. אותו מושג שחסר לי, ואני צמא לו בכל המרחב שתיארתי לעיל.
תחילה הבהרה: ניתן לדון בערך 'החיים' בשתי רמות: הראשונה ב'תוכן'; והשנייה ב'ניגון' ו'הלך רוח'. ליבי בכתיבה זו מסור לרמה השנייה.
[1] ביחס לתוכן: ערך 'החיים' עומד בניגוד לאנטי ערך: 'המוות'. 'החיים' הם ערך 'יסוד' ועל כן לא ראוי שתהיה מחלוקת, גם אם יש מחלוקת על דרכי תרגומו ל'עולם המעשה'. ואם יש מחלוקת על מושג היסוד, כי הרי יש מי שמאמין ב'מוות' וב'קידוש המוות', עימו לא ראוי לנהל מחלוקת של 'דיאלוג', שמא תהיה ברגע של חוסר תשומת לב, 'ארוחתו' הבאה.
[2] החיים כ'ניגון' ו'הלוך רוח': מעט רקע – המושג 'חיים' (בניגוד ל"נפש חיה") מופיע בספר בראשית רק מפרק ב. רק לאדם נופחים "נשמת חיים" ובפרק זה שמים את האדם בגן עדן, לצד "עץ הדעת טוב ורע" ו"עץ החיים". בעזרת 'הדעת' מבחינים בין 'טוב' ל'רע'. זהו מרחב ה'המשגה', ה'הגדרה' והכתיבה המלומדת. החטא באכילה – לפי הזוהר (זוהר, חלק א', דף לה ע"ב) שהוא נאכל בנפרד מעץ החיים. מה פניה של דעת פרודה? זוהי דעת מלומדת, מהירה, להטוטנית, חדה כתער, כואבת, מכאיבה; פולמוסית; לעומתית; מכריעה – ומסימניה שאין בה 'חיים'; היא ללא מרווח; ללא חלל; ללא נשימה; ללא הוויה; ללא שם ה'; ללא מאור פנים; ללא פנים. דעת כזו, תמיד פועלת באווירה של מלחמה.
מהי 'דעת' שיש בה 'חיים'? היא מאירת פנים; היא רואה פנים; היא קשובה; והיא קשובה גם כאשר היא מדברת; היא מאפשרת חלל חיים למנוגד לה; היא קשובה אך יודעת, ועומדת על מקורות המים של בארה שלה. הנחשף אליה מוצא עצמו מוזן בתחושת חיות ורווחה גם אם טיעוני 'דעת' האחר מנוגדים לדעתו. 'דעת' שיש בה 'חיים' יודעת מכירה את 'תהומות הרבה' שלה, אבל גם אחוזה בענווה עמוקה לנוכח ההבנה שיש 'מֵעֵבֶר' האחוז בכול והוא מקור לכל הניגודים. הניגודים מתקיימים במרחב המשותף מכוח אחווה, שהיא שער לאהבה – "ואהבת"!
התורה פותחת בסוד 'עץ החיים' ומסתיימת בנאום חייו של משה רבנו (דברים ל). שם הוא מעמיד הכול על מושג 'החיים'; ובדבריו, שני מסרים:
[א] 'הרצוי' המבוקש אינו 'גן עדן' נעול; הוא אינו 'בשמיים'. "כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ".
[ב] הכול מתכנס לקריאה אחת: בחר בחיים. "רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע[…] וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ[…] כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ[…]" (דברים ל).
כמעט לא משנה איזה ערך נבחר, לא משנה במה נדבוק; אם אין בו 'חיים' כניגון הלב, המאפשר חלל פנוי, כמאור פנים, כקשב, המצמיח אחווה – סופו שיהפוך למחלוקת חמוצה, שהנשמה מתייבשת ומחמיצה בה.
יהי רצון שנתברך בהלוך רוח של חיים.