בפרק בסדרה "מאסטר שף" הציג את עצמו אחד המועמדים כ"יוצר תוכן קולינרי", והקפיץ את השופטים הוותיקים והמיומנים לעמדות קרב.
"זה שם חדש לטבח שעובד באינסטגרם?" שאל בלגלוג אחד השופטים, והמשיך: "איזה טעם יש ל'תוכן'? זה פריך, 'תוכן'?"
שופט אחר ניסה להציע לחבריו את האפשרות שדווקא יש מה ללמוד מן הצעירים שלומדים בישול מסרטוני רשת ואמר: "חבר'ה, זו שפה שאתם לא מדברים אותה", אך חבריו היסו אותו.
המועמד הצעיר נהג בצניעות וגם בחוכמה כשאמר לשופטים הוותיקים "יש לי הערכה עצומה ומלאה אליכם, ולכל השפים".
תגובת השופטים הייתה נטולת צניעות. "בסוף תאכלו את האינסטגרם", אמרה שופטת, "תאכלו אוכל מהמסך", וסיכמה "אני אנטי לכל הדור הזה, אני מרחמת עליהם".
זו הייתה שיחה על בישול, וגם על פער דורות, אבל בעיקר זו הייתה שיחה על צניעות. האם צניעות היא ההפך ממצוינות? האם צניעות מחייבת את הצנוע להמעיט בערך עצמו? ואולי דווקא צניעות היא זו שמעודדת התפתחות?
התלמוד ממליץ על גישה צנועה, כדי להימנע מטעויות: "למד לשונך לומר איני יודע, שמא תתבדה ותיאחז", נכתב במסכת ברכות (ד ע"א). אם נרכוש את המיומנות המאפשרת לומר מעת לעת בצניעות "איני יודע", נוכל להימנע ממצב שבו, כשיתברר שטעינו, נמשיך להיאחז בטעות, שהרי עדיין לא למדנו לומר "איני יודע". למעשה, התלמוד אומר לשופטי מאסטר שף: אל תרחמו על דור האינסטגרם, בחנו מתוך עוצמה וצניעות מה תוכלו ללמוד ממנו.
הצניעות היא ערך מורכב, כזה שנע בין אימוץ יזום של מגבלה לבין הזדמנות להתפתחות. מצד אחד, הצניעות עשויה להיתפס כמצמצמת: היא דורשת שלא להתבלט יתר על המידה, שלא לחצות גבולות של לבוש והתנהגות, שלא להציג את עצמנו באופן מוחצן. ככזו, הצניעות עלולה להפוך לערך המגביל חירות אישית ומונע ביטוי עצמי, ובכך מכביד ומחניק.
אך הצניעות מזמינה אותנו גם למרחב הפוך לגמרי, מרחב של פתיחות והרחבה. הצניעות מזכירה לנו שהעולם אינו סובב סביב עצמנו, אלא מתקיים מתוך שותפות והקשבה. כאשר הצניעות מעודדת הכרה בחוכמתם של אחרים ונכונות להודות בשגיאות, היא מאפשרת שיח שוויוני יותר, ומייצרת תנאים ללמידה ולצמיחה.
בסופו של דבר, צניעות אינה קריאה להקטנה או למחיקה של העצמי, אלא להפנמה שיש עולם רחב יותר סביבנו. ערך זה מציע ענווה כלפי הזולת והחברה, אך גם כלפי המציאות עצמה: לא כל דבר בידינו, ולא כל הישג הוא פרי כוחנו בלבד.
במקום להצטמצם, הצניעות יכולה להעניק לחיים עומק ויציבות. מתוך כך, ארגון "פעמונים" המלווה משפחות להתנהלות כלכלית נכונה, אינו מציע צרכנות צנועה וסגפנית, אלא מיקוד, בחירה ותיעדוף, המאפשרים שפע.
ומאחר שהכול עניין של מידה, צניעות היא בעלת ערך מיוחד דווקא כאשר היא באה לצד הכרה עמוקה בערך עצמך. "למד לשונך לומר איני יודע", רק בתנאי שאתה יודע היטב מתי לומר בביטחון "אני יודע". מורי ורבי, יו"ר שזכיתי בעבר לפעול תחתיו כמנכ"ל, יישם זאת בדיון שבו עסקנו במתח שבין הרצון האותנטי לנהוג בצניעות ובמתן בסתר, לבין העיסוק בשיווק וביחסי ציבור.
בתום הדיון סיכם היו"ר: "זכינו להיות ארגון שמבקש באמת לפעול בצניעות, אבל כדי שנצליח במשימה חשוב שכ-ו-ל-ם יידעו שאנחנו צנועים… המענה החברתי שאנחנו מציעים צריך להיות מוכר ומוערך, רק כך נוכל למלא את ייעוד הארגון".
צניעות היא ערך נשגב, דווקא כשהיא לא מגבילה את היכולת להצטיין, לבלוט ולהצליח.